תקציר הספר לבסוף מוצאים אהבה (מדריך לזוגות) מאת דר' הרוויל הנדריקס 

בספרו המרתק, פורס ד"ר הנדריקס בפני הקורא את תפיסת עולמו לגבי הנישואים, תפקידם המשמעותי בחיינו, ואת הדרך בה ניתן לגרום לנישואים להוות מקור לשלמות, אושר וצמיחה אישית.

 כפסיכולוג הרגיש המחבר תסכול על כך שלא הצליח לעזור למטופליו כפי שהיה רוצה, ואף מכך שלא השכיל לשמר את נישואיו הראשונים.

מתוך חיפושו את הדרך הנכונה לגרום למטופליו להיטיב את איכות חייהם ולגרום לשיפור משמעותי בחיי הנישואים שלהם, גיבש ד"ר הנדריקס שיטת טיפול המתבססת על תפיסתו את חיי הנישואים, ומאפשרת ריפוי של בני זוג. בספרו מציג דר' הנדריקס את עיקרי תורתו, וסולל את הדרך באופן מעשי ליצירת זוגיות טובה ומרפאת.

מהו סוד המשיכה? או - איך אנו בוחרים את בני זוגנו?

ד"ר הנדריקס מציג את התיאוריות הרווחות להסבר מהו סוד המשיכה, הגורם לנו להיקשר לשני באהבה רומנטית, אך לדעתו תיאוריות אלו אינן מספקות הסבר משביע רצון מדוע אנו מתאהבים דווקא בפלוני ולא באלמוני.

התיאוריה אותה ד"ר הנדריקס גיבש - והיא הבסיס לשיטת הטיפול ולספר, תולה את התהליך הקורה לנו כאשר אנו מתאהבים בדימוי - IMAGO.

מהו הדימוי וממה הוא מורכב?

על מנת להסביר זאת, מדבר המחבר על קיומם של המוח עתיק, המוח החדש, והצורה בה הם מתפקדים. באופן כללי, המוח העתיק מפקח על הרבייה, על השמירה העצמית ועל תפקודים חיוניים (כגון נשימה ושינה). כן הוא כולל את המערכת הלימבית, האחראית על יצירת הרגשות. במוח העתיק  הזיכרונות מוטבעים כחוויות וכרושם רגשי ללא יכולת הבחנה בזמנים (זאת אומרת שכל מה שהיה, מבחינת המוח העתיק עדיין קיים) ללא יכולת הבחנה בין בני אדם – אלא בתפקיד שהם ממלאים (מספק צרכים או אויב). המוח החדש הוא החלק המנתח, חוקר ודורש, והוא החלק שאנו חושבים עליו כעל "עצמי".

החוויות מילדותנו נחרטו במוח העתיק, ויצרו את "הדימוי". "הדימוי" מורכב מצרוף התדמיות של האנשים שהשפיעו עלינו יותר מכל בגיל הרך ושנחרטו במוחנו העתיק.

אנו בוחרים (באופן לא מודע, כמובן) את מושא אהבתנו כאשר המוח העתיק מזהה תכונות חיוביות ושליליות של הורינו בבן הזוג ("מתבלבל" בין בן הזוג לבין "הדימוי"), וכן מזהה את בן הזוג הנבחר כמועמד אידיאלי לפצות אותנו על פגיעות רגשיות ונפשיות שנפגענו בילדותנו ע"י גילוי ה"אני האבוד", קבלת "האני המוכחש" ועוד (התייחסות למושגים אלו בהמשך).

האהבה הרומנטית

למרות שלא ניתן להסביר מבחינה מדעית מה גורם לאנשים להתאהב זה בזה, ברור כי ישנו הסבר ביולוגי לתחושות החזקות בזמן ההתאהבות.

הנאהבים חווים את העולם כמקום טוב יותר מכפי שחוו אותו קודם. התחושות כלפי העולם נעשות חיוביות יותר משהיו, ואף חשוב מכך – התחושות כלפי עצמם נעשות אוהבות ומקבלות יותר. יש שחווים התגברות של תודעה רוחנית ותחושת אחדות פנימית.

עוד מאפיינות את הנאהבים תחושת הכרות מוקדמת ("אני לא זוכר את הזמן לפני שהכרנו"), תחושת שלמות ואחדות וההרגשה ש"אני לא לבד".

למעשה, בתקופת האהבה הרומנטית האוהבים נקשרים באופן המחקה את ההתקשרות לאם ולתינוקה; מלמול דברי אהבה, שימוש בשמות חיבה טיפשיים, דיבורים ילדותיים.

הנאהבים מאמינים כי מצבם עומד להשתפר בזכות ההתמזגות עם מישהו שמוחם העתיק חשב להורה שלהם. כך נוצרת תחושה של בטחון והעדר סכנה, ותחושה של התמזגות מוחלטת.

 מאפיינים לתקופת האהבה הרומנטית, והסברם ע"פ ד"ר הנדריקס:

·         תחושת הכרות מוקדמת "אני לא זוכר את הזמן לפני שהכרנו" – המוח העתיק "מתבלבל" בין בן הזוג להורה, ולכן הוא לא זוכר את הזמן לפני ההכרות עם בן הזוג.

·         תחושת שלמות ואחדות "כשאני איתך אני מרגיש שלם לגמרי" – מבטא את הבחירה בלא יודעין באדם המגלם חלקים שנקטעו מאיתנו בילדותנו – "האני האבוד", לדוגמה: אדם שהדחיק את רגשותיו בילדותו – יבחר בן זוג המבטא את רגשותיו ללא מעצורים.

·         תחושה שפרידה = מוות – האוהבים מעבירים בלא יודעין את האחריות מעצם קיומם מהוריהם לבני זוגם. פחד לאבד את תחושת הביטחון והשלמות.

·         היאחזות באשליה – בתקופה של האהבה הרומנטית מציג כל אחד מבני הזוג את עצמו כמי שאין לו הרבה צרכים, וכבן זוג אידיאלי.

מה מעורר מאבקי כוח?

לאחר תקופה בה כל אחד טשטש (או ביטל) את צרכיו, לאט לאט בני הזוג מתחילים לבטא את צרכיהם האמיתיים, ופתאום אנו מגלים שבן הזוג, הנתפס ע"י המוח העתיק כאדם שאמור להגן עלינו ולספק את כל צרכינו – לא עושה זאת.

אנו מניחים כי בני זוגנו יודעים כל שנדרש על מנת לספק את צרכינו, ובכל זאת נמנעים מלעשות זאת ואנו מסיקים כי הם מונעים מאיתנו את צרכינו בכוונה, ונתפסים כמקור לסבל.

התגובה האינסטינקטיבית של תינוק שלא מטפלים בו היא לבכות, ושל המבוגר שצרכיו לא מסופקים – גרימת כאב או התרחקות.

נוסף לכך, אנו גם משליכים על בני הזוג את תכונותינו השליליות שאנו מתכחשים לקיומן ("האני המוכחש"), וכן מתגלה לנו שלבני זוגנו יש, או נראה שיש, את התכונות השליליות שהיו להורינו, ובכך הם זורים מלח על הפצעים ואף מעוררים בנו את הפחד הלא מודע מפני המוות.

 פעמים רבות בני זוג המגיעים לשלב זה מחליטים להיפרד – מתוך האמונה שבן זוגם אינו "בן הזוג הנכון", או נשארים במציאות המרה מתוך השלמה ומבלי להאמין שאפשר אחרת.

אז מה עושים?

ד"ר הנדריקס סובר כי הריפוי טמון בחיבור המודעות עם שינוי ההתנהגות. המודעות שכולנו ילדים נזקקים ופצועים מילדותנו, וכך גם בני זוגנו. המודעות שתפקידם של בני זוגנו לרפא אותנו, ותפקידנו לרפא את בני זוגנו, וגם - כאשר אנו דואגים לריפוי בני זוגנו אנו גורמים לריפויינו אנו!

התהליך לריפוי:

סגירת / צמצום פתחי יציאה – במסגרת טיפולית עם מטפל יש להתחייב לכך שבמהלך הטיפול לא נעדרים מהטיפול ולא מבטלים/דוחים פגישות. לאחר הגדרת הקשר הרצוי, בני הזוג מתחייבים להישאר יחד (לא להיפרד, ולא לסיים את הקשר בצורה הכרוכה באסון).

פעמים רבות בני זוג מוצאים להם "נתיבי בריחה" בתוך הזוגיות, על מנת שלא יאלצו להתמודד עם קירבה ממשית. גבר שנשאר עד מאוחר בעבודה, אישה שמבלה שעות בועדות או בחוגים, וכד'.

על מנת לזהות את מוקדי הבעיות העיקריים ועל מנת למנוע מציאת סיפוקים במקומות הלא נכונים, על בני הזוג לסגור (או לפחות לצמצם באופן משמעותי) את "פתחי היציאה".

יצירת אזור בטחון – הפיכת בני הזוג מאויבים לבני ברית על ידי עיסוק בהתנהגויות המביעות אהבה – ללא קשר לרגש. מעשים אלו מגבירים את תחושת בטחון ואת הקשר הרגשי בין בני הזוג, דבר המאפשר טיפול יותר יעיל ומהיר.

 העשרת הידע על עצמנו ועל בני זוגנו – ביקורת יכולה לשמש כמקור מידע יעיל במיוחד. כאשר בן זוגנו מטיח בנו ביקורת, במקום להתגונן כדאי להבין שכנראה ישנו גרעין של אמת בדבריו. כאשר אבין שתכונה שלילית זו אכן קיימת בי – לא אשליך אותה על בן זוגי, וכך אוכל לצמוח ולהשתנות.

לפעמים ביקורת הינה ביטוי מוסווה לצורך סמוי שלנו, שלא בא על סיפוקו.

כאשר אנו מטיחים ביקורת כדאי שנשאל את עצמנו עד כמה ביקורת זו נכונה עלינו? יתכן ומדובר על תכונה שלילית שאנו מכחישים שקיימת בנו?

אם אנו מזהים כי תכונה זו אינה קיימת בנו, יתכן ומדובר בחלק מ"האני האבוד", התנהגויות שאינן מפותחות או מודחקות בתוך נפשנו, והיינו רוצים להביאן לידי ביטוי.

 ייעול תקשורת – למרות שבני הזוג מדברים באותה שפה, הרבה פעמים המושגים שאנו משתמשים בהם מקבלים משמעות אחרת אצל כל אחד מבני הזוג.

על מנת לתקשר בצורה מיטבית יש לחתור להבנת הסמנטיקה וגם להבנת הרגש של בן הזוג על ידי הקשבה מקבלת, נטולת ביקורת והתגוננות, וכן על ידי שיקוף הנאמר. עצם ההקשבה והקבלה מרפאות.

בקרת כעס – הכעס הרסני ליחסים אם הוא משוחרר, אך מאידך – אם הוא לא משוחרר הוא הרסני כלפי פנים. ניתן לתת ביטוי לכעס מבלי להכאיב לאנשים האהובים עלינו ע"י בקרה. הבעת רגשי כעס בצורה מבוקרת כאשר בן הזוג אינו מתנגד להם, שולל או מכחיש אותם, יאפשרו את אישור הרגשות, הבנת מקור הכעס ושחרור.

בספר דר' הנדריקס מפרט רשימת תרגילים עליהם הוא ממליץ ליצירת זוגיות מודעת ומרפאת. התרגילים מיועדים לזוגות, אך ניתן לבצעם באופן חלקי גם ביחידות.

לסיכום

על פי ד"ר הנדריקס הנישואים הינה הזדמנות נפלאה עבור כל אחד לחיות חיים רוחניים ושלמים, ומסגרת לצמיחה אישית.

כאשר הנישואים הם נישואים מודעים - בן הזוג מאפשר לנו להחזיר לעצמנו חלקים מהווייתנו שאיבדנו עם השנים ("האני האבוד"), וכן לקבל ולאהוב את עצמנו על אף כל חסרונותינו (קבלת "האני המוכחש") – וכך להגיע לשלמות עם עצמנו ועם העולם ולמיצוי הפוטנציאל הטמון בנו.

נישואים מודעים מאפשרים לחוש ולבטא רגשות (במקום להדחיקם או להקצינם בצורה פוגענית), דבר המאפשר ריפוי מפצעי ופגיעות הילדות.

נותר רק לאחל לכל אחד ואחת מאיתנו שניצור לנו ולבני זוגנו זוגיות מרפאת, ונחיה חיים שלמים ומלאי אושר!